פרסמו את האתר

1. הוכיחו שהבנייה עובדת במחשב שלכם

ספק האירוח מריץ בנייה לסביבת ייצור, לא את שרת הפיתוח. אם הבנייה נכשלת אצלכם, היא תיכשל גם אצלו. בקשו מה־AI להריץ את הבנייה האמיתית, להסביר כל שגיאה בשפה פשוטה ולתקן אחת אחת.

בקשו מה־AI:

הריצו את הבנייה לסביבת ייצור. אם היא נכשלת, מצאו את סיבת השורש הראשונה, תקנו בצורה הכי קטנה שאפשר והריצו שוב. הראו לי את הפקודה הסופית ואת התוצאה.

npm run build

2. שמרו מידע סודי מחוץ לקוד

בקשו מה־AI לוודא ש־.env, .env.local וקובצי מפתחות מוחרגים מ־Git ומעולם לא נכללו ב־commit. (אם התיקייה עדיין לא מאגר Git, הריצו קודם git init או בדקו ישירות את .gitignore.) שידווח רק שמות משתנים, אף פעם לא ערכים. מידע סודי נכנס להגדרות של ספק האירוח בשלב 6, לא ל־GitHub. אם מפתח נכלל אי פעם ב־commit וב־push, התייחסו אליו כאל מפתח שנחשף: צרו מפתח חדש אצל הספק ובטלו את הישן. מחיקת הקובץ לא מחזירה את הסוד.

בקשו מה־AI:

בדקו אם יש במאגר מידע סודי שנכנס בטעות למעקב. אל תדפיסו ערכים סודיים. בדקו כללי החרגה והיסטוריית Git (אם Git כבר אותחל), ורשמו רק את נתיבי הקבצים ושמות המשתנים שעליי לטפל בהם.

git status --ignored
git log --all -- .env .env.local

3. העלו את הקוד ל־GitHub

צרו מאגר פרטי וריק ב־GitHub, חברו אליו את התיקייה ובצעו push. דלגו על שלוש השורות הראשונות אם התיקייה כבר מאגר Git עם commits בענף בשם main.

git init
git add .
git commit -m "First version"
git branch -M main
git remote add origin https://github.com/<you>/<repo>.git
git push -u origin main

4. בחרו ספק אירוח

ל־Next.js ולרוב אתרי React, Vercel הוא הדרך הקצרה ביותר: נרשמים עם חשבון GitHub. תוכנית Hobby החינמית מיועדת לשימוש לא מסחרי, ולעסק צריך תוכנית בתשלום. Netlify ו־Cloudflare Pages עובדים באותה צורה. גם Hostinger ו־DigitalOcean App Platform אפשריים, בעיקר בתשלום. אתר HTML פשוט מתאים לכולם.

5. העבירו את מסד הנתונים מהמחשב שלכם

אין לאתר מסד נתונים? דלגו. localhost פירושו "המחשב הזה", ולכן האתר החי לא יכול להגיע למסד נתונים שיושב אצלכם על המחשב. לפני הפריסה הראשונה צרו מסד נתונים מאוחסן (למשל Neon ל־Postgres), הריצו מולו את המיגרציות ושמרו את הכתובת שלו להגדרה DATABASE_URL בשלב הבא.

6. ייבאו את המאגר והוסיפו הגדרות

ב־Vercel: Add New → Project → בוחרים את המאגר. מסגרת הפיתוח מזוהה לבד. שאלו את ה־AI אילו שמות משתנים נדרשים, אחר כך העתיקו בעצמכם את הערכים ל־Environment Variables (כולל DATABASE_URL מהשלב הקודם) ולחצו Deploy. אף פעם אל תדביקו ערכים סודיים בצ'אט.

בקשו מה־AI:

עברו על הקוד והכינו רשימת פריסה: שמות משתני הסביבה הנדרשים, איפה כל אחד בשימוש, והאם הוא נחוץ בזמן בנייה או בזמן ריצה. אל תקראו ואל תדפיסו את הערכים שלהם.

7. פתחו את האתר וקראו את היומנים

תקבלו כתובת כמו your-app.vercel.app. עברו על המסלול המרכזי באתר. אם משהו נכשל, העתיקו ל־AI את שורות היומן הרלוונטיות (אחרי שהסרתם מהן מידע רגיש) ובקשו אבחון לפני שנוגעים בקוד.

בקשו מה־AI:

אם הבנייה או הריצה נכשלות ואני מדביק/ה יומני פריסה אחרי הסרת מידע רגיש: הסבירו מה סיבת השורש הסבירה, אילו ראיות תומכות בה ומה התיקון הבטוח הקטן ביותר. אם חסר הקשר, שאלו אותי ואל תנחשו.

8. פרסמו באמצעות push

מעכשיו כל push ל־main פורס לאתר החי, וכל ענף אחר מקבל כתובת תצוגה מקדימה משלו. אם גרסה שוברת את האתר, חזרו אחורה דרך ספק האירוח (ב־Vercel: Deployments ← פריסה קודמת ← Instant Rollback / Promote to Production) והחזירו את הגרסה התקינה האחרונה בזמן שאתם מתקנים.